כ"ב ניסן תשפ"ד
הלימודים היום להחזרת השבויים, לרפואת הפצועים, להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת ההרוגים הקדש יום לימוד
בס"ד
עשרה בטבת - אפילו בשבת!
ביחס לעשרה בטבת, כתב האבודרהם (מובא בב"י תק"נ, ג) שאם היה חל בשבת, היה צריך לצום בשבת כי כתוב בו "בעצם היום הזה", בניגוד לכל שאר הצומות (פרט ליום הכיפורים) ואפילו תשעה באב, שאין לצום אם חל בשבת.
מהי משמעות הדבר?
לכאורה, בעשרה בטבת לא אירע שום דבר. העיר ממשיכה להתקיים עוד שלוש שנים (למעשה, שמונה עשר חודשים – עיין מלכ"ב, כ"ה, א-ב; ירמיהו נ"ב, ד-ה; בבא בתרא כח:). תחילת המצור איננה תאריך משמעותי אצל הציבור, עד כדי כך שהנביא צריך לומר: שימו לב! משהו מתרחש! "כתוב לך את שם היום, את עצם היום הזה, סמך מלך בבל אל ירושלים".
אנשים רגילים לציין אירועים, חורבנות. אבל, אינם שמים לב לנקודות ראשית. המצור הוא נקודה התחלתית. אולם, צריכים אנו לשים לב, רוחנית ומעשית, לנקודות ראשית.
בגלל שעשרה בטבת זו נקודת ראשית, יש משמעות ליום עצמו. לא היה חורבן, לא נבקעו החומות. לכאורה לא קרה דבר. אבל, בעצם היום הזה, התברר – שגורלה של ירושלים עתיד להיות בסכנה.
אמנם, למעשה, הפוסקים לא הביאו את האבודרהם, ולא ברור האם אכן היינו צמים בעשרה בטבת אילו חל בשבת (והבית יוסף כתב על דבריו: "לא ידעתי מנין לו"). כמו כן, הוא לא יכול לחול (לפי הלוח) בשבת. אולם, כשהוא חל ביום שישי, ונכנסים לשבת מעונים (דבר הקיים לפי הלוח רק בעשרה בטבת) יש מעין אותה תחושה של צום בשבת. תחושה שמזכירה לנו: שימו לו לנקודות ראשית, שימו לב לנקודות ראשית בבעיות רוחניות, בכשלים חברתיים, בנקודות אישיות, משפחתיות או כלליות.
גם כיום בעולם, ניתן לראות נקודות ראשית של אנטישמיות הבוקעות ועולות במקומות רבים. אפילו בארצות הברית, ניתן לחוש באנטישמיות רבה, ובוודאי במדינות אירופה ואחרות. צריך לשים לב גם לנקודות ראשית מוסריות ואחרות, לעצור אותן באיבן. נקודות ראשית, עוזרות לנו לשים לב, להתבונן, לנהוג בחכמה ולהיות טובים יותר.
בע"ה שנזכה שהקב"ה ישמע תפילתנו, ייסע בעדנו למגר את אויבינו, יסייע בעדינו להשיב שלום וביטחון במעוננו, ויקבל תעניתנו ברחמים וברצון.
כיצד יש לנהוג השנה, כשעשרה בטבת חל ביום שישי? נחלקו תנאים בדבר (ברכות ה.-ה:, ובתוספתא בתענית, פרק ב' הלכה ז'). לדעת רבי יהודה, יש לשבור את הצום לפני השבת, כדי שלא ייכנס לשבת כשהוא מעונה. מאידך, לדעת רבי יוסי יש להשלים את התענית עד תומה.
להלכה פסק הרמ"א (רמ"ט, ד) שיש להשלים את הצום. כלומר, ממשיכים לצום בשבת עצמה, ושבירת הצום תיעשה בקידוש!
כדי שלא להטריח את הציבור, יש לדאוג שלא להאריך בתפילה בשבת זו, כך שיוכלו לשבור את הצום, סמוך לזמן שבו מותר לאכול.
רחצה: מותר לרחוץ כרגיל בחמין לכבוד השבת (מ"ב תק"נ ס"ק ו).
טעימת תבשילים: האם המכין אוכל לשבת רשאי לטעום את התבשיל? בדרך כלל, ישנה מצווה לטעום מן התבשילים בערב שבת, בכדי לדעת אם הם מוכנים (מ"ב ר"נ ס"ק ב). דבר זה נכון גם בעשרה בטבת, אולם, במקרה זה יטעמו בלי לבלוע (שש"כ ח"ב מ"ה, הע' סא). ואם ברכו בטעות, יבלעו מעט (שם).
תפילת מנחה: נחלקו הפוסקים האם לומר "ויחל" בקריאת התורה במנחה של ערב שבת (עיין בית יוסף תק"נ). אולם, למעשה פסק הרמ"א (תק"נ, ג) שאומרים ויחל במנחה (גם אם היא סמוכה לערב שבת), וכן הוא גם מנהג הספרדים (עיין כף החיים שם ס"ק יט). כמו כן, אומרים "ענינו" בשומע תפילה, והש"ץ אומר כרגיל בין גואל לרופא (מ"ב תק"נ ס"ק יא).
אם מתפללים מנחה גדולה – אין הכהנים עולים לדוכן, ואם מתפללים מנחה בזמן הרגיל (או לאחר פלג המנחה) הכהנים עולים לדוכן (גם בערב שבת, עד השקיעה).
בתפילת מנחה – בדרך כלל לא אומרים אבינו מלכנו ולא אומרים תחנון (מ"ב תק"נ ס"ק יא). אמנם, כיום, בגלל המלחמה, נאמר אבינו מלכנו (ללא תחנון).
גם את תפילת מנחה הרגילה (הסמוכה לשבת) צריכים להקדים, בכדי לסיים קריאת התורה לפני השקיעה (ולכתחילה גם מנחה, כבכל שבת, בכדי שלא להפסיד תוספת שבת, ובפרט במקרה זה, כדי שיוכלו הכהנים לעלות לדוכן), אולם, בדיעבד, אם אחרו, יש המקלים לקרוא בתורה גם לאחר השקיעה (שו"ת דבר יהושע).
סעודת שבת: בארץ ישראל הצום מסתיים מוקדם (בניגוד לאוסטרליה למשל), ולכן בדרך כלל, ניתן לומר שלום עליכם ואשת חיל כרגיל. אמנם, אם המשפחה רעבה, ניתן לומר שלום עליכם מקוצר (פעם אחת כל בית), ללא אשת חיל. לקדש ולאכול, ולומר אשת חיל בתוך הסעודה (כבוד שבת קודם לאמירת הפיוטים והמזמור, ולכן אם המשפחה רעבה יש לזרז את שעת הסעודה).
חיילים בפעילות מבצעית: מצד הדין פטורים מן התענית, כדי שיוכלו להילחם כראוי. גם אם הם כעת בכוננות הם צריכים להיות מוכנים למשימה ולכן הם פטורים מצום. אמנם, אם חייל נמצא בפעילות רגועה ובתנאים טובים, ואמורה להיות לו מנוחה או שהוא חייל ערפי והוא יכול להיות מרוכז בעבודתו המבצעית גם בצום, ראוי שינסה לצום, אלא אם כן יש חשש שהדבר עשוי לפגוע בעבודה המבצעית. בכל מקרה, אין לקחת סיכונים, וגם בספק שאולי לא יוכל לחזור בכושר לפעילות או ל"הקפצה", אין לו לצום.
לסיכום
א. צמים עד כניסת שבת, ושוברים את הצום בקידוש.
ב. אין מאריכים בתפילה.
ג. מותר להתרחץ כרגיל.
ד. מותר לטעום (בלי לבלוע) תבשילים בהכנת האוכל לשבת.
ה. תפילת מנחה: קוראים "ויחל" (והפטרה), אומרים "ענינו". אך לא אומרים תחנון. בשנה זו, בגלל המלחמה יש לומר "אבינו מלכנו".
ו. אם מתפללים מנחה גדולה – כהנים אינם עולים לדוכן. מנחה קטנה – כהנים עולים לדוכן (עד השקיעה).
ז. יש להקדים גם את מנחה קטנה, כך שיספיקו לקרוא בתורה, ולכתחילה לסיים מנחה – לפני השקיעה (ובדיעבד, יש המקלים לקרוא ויחל גם אחרי השקיעה).
ח. אם המשפחה רעבה, ניתן לומר שלום עליכם מקוצר (פעם אחת כל בית), ואת אשת חיל בתוך הסעודה.
ט. ניתן לאכול מיד לאחר צאת הכוכבים (18 דקות לאחר השקיעה). אמנם, ממילא בזמן זה עדיין יהיו בתפילה (כדי לומר קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים), אבל כדאי להזדרז ולא לעכב את הסעודה (וגם אם התפללו קבלת שבת מוקדמת, יש להמתין לצאת הכוכבים עבור הסעודה).
י. בזמן מלחמה: חיילים בפעילות מבצעית אינם צמים (גם בהפסקה). בפעילות ערפית, אם הם בנחת, בתנאים טובים ובריכוז ינסו לצום, אך בשום מקרה אין לקחת סיכון, ובכל חשש אין לצום. בכל מקרה, יאכלו לשבעה אך לא דברי תענוגות.
