כ"ג אלול תשע"ט

תמים תהיה עם ה' א-לוהיך

ישנם שני הבדלים מרכזיים בין הקוסם והנביא:  יסוד הנבואה הוא בשלמות אנושית.   הנביא הוא צינור לדבר ה'. אולם, ישנו הבדל נוסף בין הנביאים ובין הקוסמים והמנחשים. בניגוד לקוסמים המתעסקים בגילוי העתיד שאינו קשור לאירועי העבר וההווה, כמעט כל דברי הנביאים על העתיד, באים בעקבות העבר. כלומר, אופי העתיד תלוי במעשינו בהווה. לכן, במקום להיות עסוקים בגילוי העתיד, אנו עסוקים בשינוי מעשינו ובשיפור דרכינו.

 

בפרשת השבוע כחלק מאיסורי עבודה זרה, אומרת התורה (דברים יח, יג-טו):

 

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ: כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:

 

מה משמעה של תמימות זו? מה הקשר בין ציווי התמימות לבין המעוננים והקוסמים הקיימים אצל הגויים?

הרמב"ן (דברים יח, יג) מבאר שתמים פירושו "שלם", כמו שמצאנו בדיני הקרבנות. אומרת התורה: עליך לעבוד את ה' בשלמות, כלומר לבטוח בה' לבדו ולא לפנות לסיוע במערכות של עבודה זרה, קוסמות ואסטרולוגיה:

 

וטעם 'תמים תהיה עם ה' א-להיך' - שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו, רצוני לומר אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא א-להי האלהים עליון על הכל... שלא תהיה חסר ביראתו, כי "תמים" הוא השלם בדבר, כמו שה תמים (שמות יב, ה) שאין בו מום ושום חסרון...

 

אמנם, גם הרמב"ן כותב "וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו, רצוני לומר אורים ותומים". אם כך,  מהו ההבדל הגדול שבין דרישת העתיד על ידי נביא, לבין דרישת העתיד על ידי קוסמים?

 

הרמב"ם (יסודי התורה, פרקים ז-ט) מתאר את תכונות הנביא:

 

חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד... הוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטילים... אלא דעתו תמיד פנויה למעלה, קשורה תחת הכיסא...

 

נביא איננו קוסם או מגלה עתידות. נביא הוא אדם בעל תכונות אנושיות ורוחניות מהמעלה הראשונה. על אדם כזה "מיד רוח הקודש שורה עליו". בניגוד לקוסם שהולך ללמוד קוסמות, נביא איננו הולך ללמוד כיצד לחזות את העתיד. הוא משכלל את אישיותו ומעשיר אותה בכוחות רוחניים ובכוחות אנושיים נעלים, וכך שורה עליו רוח הקודש (לאחר מכן למדו נביאים חדשים מנביאים וותיקים, כיצד להשתמש בכוחות אלו בצורה נכונה).

 

בניגוד לקוסם הרואה בעתידות גזרת גורל נתונה שאין בה התערבות א-להית, הנביא מביא את דבר ה' ויוצר חיבור בין הקב"ה לעולם. 

 

אם כך ישנם שני הבדלים מרכזיים בין הקוסם והנביא: א. יסוד הנבואה הוא בשלמות אנושית.  ב. הנביא הוא צינור לדבר ה'.

 

אולם, ישנו הבדל נוסף בין הנביאים ובין הקוסמים והמנחשים. בניגוד לקוסמים המתעסקים בגילוי העתיד שאינו קשור לאירועי העבר וההווה, כמעט כל דברי הנביאים על העתיד, באים בעקבות העבר. כלומר, אופי העתיד תלוי במעשינו בהווה. לכן, במקום להיות עסוקים בגילוי העתיד, אנו עסוקים בשינוי מעשינו ובשיפור דרכינו.

 

רש"י כתב דברים קצרים הדומים לדברי הרמב"ן, אך מוקצנים יותר: 

 

תמים תהיה עם ה' א-להיך - התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו.

 

הרמב"ן כתב שאין לחפש את העתידות אלא על ידי הנביא. כמובן שרש"י מסכים לכך, אבל עבור האדם הפרטי ההנחיה צריכה להיות שאין לחקור כלל אחר העתיד. עיקר דברי הנבואות הם עבור כלל ישראל. אדם פרטי, צריך לחיות בתמימות, מתוך ביטחון בקב"ה ולא לעסוק בחקירת העתיד. 

 

הנחיה זו חשובה גם עבור אדם שאיננו מעלה בדעתו לבקר אצל מגידי עתידות. פעמים רבות, אדם מרגיש לא בטוח בהחלטתו, ולכן הוא בורח מהצורך להחליט. רש"י מלמד אותנו שצריך להשאיר מקום לקב"ה במסגרת ההחלטות שלנו.

 

רבים פנו אלי במהלך השנים, להתייעץ לגבי נישואין עם בן או בת זוג ספציפיים. כששאלתי אותם כיצד הם מרגישים ביחד, פעמים רבות הייתה התשובה: טוב לנו ביחד, יש לנו שיחה משותפת, אני מתרשם מן המידות שלה וכדומה. אולם, עדיין הוא או היא אינם בטוחים האם יהיה להם טוב כזוג נשוי.

 

ובכן, התלבטויות תמיד קיימות, הרהורים ומחשבות תמיד ישנם, אולם, צריך לדעת: ישנם דברים שבהם אדם איננו יכול להגיע למאה אחוזים של וודאות! למשל, בנישואין.

 

הקב"ה יצר את המציאות באופן כזה שאי אפשר להגיע לוודאות מוחלטת ביחס להחלטות כאלו ודומות להן! ומדוע? כדי שאדם יצפה ויתפלל לקב"ה ובכך יכניס את הקב"ה אל תוך מסגרת חייו.

 

צריכים אנו לדעת שאין לנו וודאות מוחלטת, גם לא בהכרעות מכריעות שאותן עלינו לקבל. עלינו להגיע להכרה כזו שאנו מסוגלים להגיע לוודאות חלקית ואת השאר – נשאיר לקב"ה; נשאיר מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לנו וילווה אותנו בכל צעד ושעל שבו אנו הולכים.