שעון חכם בשבת

שאלה: האם מותר לענוד שעון fitbit בשבת? שעון זה מודד את הצעדים, אולם לא רואים את התוצאה על המסך. האם יש הבדל בין שעון כזה שמראה את השעה ובין שעון שאיננו מראה את השעה? 

תשובה:

המשנה בשבת (קו:) אומרת: 

צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו – חייב.

הירושלמי (פי"ג סוף ה"ו) סבור שצידת צבי מחייבת רק כאשר מתכוון לצוד את הצבי. אולם, אם מתכוון לנעול את הדלת כדרך שאדם נועל את ביתו, הדבר מותר למרות שיודע שנועל גם בעד הצבי.

הרשב"א (קז.) הבין את הירושלמי בצורה מחודשת יותר. לדעתו, אם האדם מתכוון לנעול את ביתו, מותר לו לעשות זאת אפילו אם הוא מתכוון גם לצידת הצבי (והאיסור הוא דווקא כשמתכוון לצידת הצבי בלבד).

הר"ן (על הרי"ף שם, לח. באלפס) תמה על הרשב"א: "וכי מפני שהוא צריך לנעול את ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת?". הר"ן עצמו סבור, שאפילו אם אינו מתכוון כלל לצידת הצבי, אסור הדבר, שהרי זהו פסיק רישא, וגם הירושלמי מסכים לכך. לדעתו, הירושלמי מדבר על מקרה שהאדם סגר את הדלת ולא שם לב שיש צבי בבית - במקרה זה אין צורך לפתוח את הדלת ולשחרר את הצבי; אולם ברור שאסור מראש לסגור את הדלת ולצוד את הצבי.

מהי סברת הרשב"א?

פעולת צידה קלאסית היא כשאדם תופס את החיה בידיו. כאשר אדם סוגר מלכודת, לכאורה היה צריך להיות פטור, שהרי זוהי רק פעולת גרמא. אולם, בכל זאת הוא חייב, כיוון שזו דרך צידה - כלומר זוהי דרך מקובלת לצוד. לאור זאת אפשר לומר, שכאשר אדם עושה פעולה שאיננה כלל בגדר צידה, כגון סגירת דלת, אזי אין זה מעשה צידה כלל לדעת הרשב"א, וממילא הדבר מותר (אלא אם האדם מתכוון אך ורק לצידה). במילים אחרות: כיוון שניתן לסגור את הדלת (בדרך כלל) מבלי לצוד את הצבי, הרי שסגירת הדלת נחשבת כפעולה מנותקת מהצידה כל זמן שאין כוונה ישירה לצידה (עיין בשלטי הגיבורים על הר"ן שם אות ג).

לאור דברי הרשב"א הללו, דן הרב ואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן ס"ט) באדם שהולך ברחוב, ואגב הליכתו נדלקת נורה. לפי הרשב"א, דבר זה בוודאי מותר, כיוון שהאדם עושה פעולה אחרת לגמרי - הליכה, ובצורה אגבית פתאום נדלק אור. אך גם לפי הר"ן הדבר יהיה מותר. הר"ן אסר לנעול את הדלת משום שלאדם יש מודעות לצידה ואף נוח לו בצידת הצבי. אך כאשר האדם כלל לא מעוניין כלל בתוצאה האסורה, והפעולה עצמה שהאדם עושה אינה מלאכה, הרי שהדבר מותר לכולי עלמא. לכן, כאשר אדם הולך ברחוב, ואיננו מתכוון כלל להדלקת אור, איננו מעוניין בהדלקת האור ואיננו עושה שום פעולה מיוחדת עבור הדלקת האור, הרי שפעולת ההליכה נחשבת כמנותקת לגמרי מהדלקת האור, והדלקת האור היא כמתעסק והדבר מותר (כיום המציאות אף קלה יותר, כיוון שהנורות הן נורות לד).

המקרה שלנו, של שעון המונה צעדים, קל עוד יותר: במקרה שלנו, אמנם האדם שם על עצמו את השעון, אולם, האדם איננו מודע כלל לפעולת השעון. הוא יודע בשכלו שהדבר נעשה, אך לא רואה זאת ולא חש בכך בשעת מעשה. כאשר אין מודעות כלל לפעולה, והאדם אינו עושה שום פעולה מיוחדת כדי שהצעדים ימדדו, ולא עונד את השעון במיוחד כדי למדוד את צעדיו (אלא מפני שזהו השעון שהוא רגיל לענוד), הרי שמצד איסור מלאכה בשבת הדבר אמור להיות מותר, ובפרט כאשר מדובר לכל היותר על איסור דרבנן (וכך מסתבר במקרה זה. מעין זאת כתב הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר, ח"א, סימן ל"ב) לגבי אזיקים אלקטרוניים). 

אמנם, יש דברים שאסורים בשבת מטעמים אחרים - כבוד שבת או עובדין דחול. אם מדובר על שעון שרק מודד צעדים ולא רואים בו את השעה, בוודאי שאין להשתמש בו בשבת, שהרי הוא נועד רק למדוד צעדים (וייתכן אף שהדבר נחשב כמוקצה). אך גם אם מדובר בשעון שניתן לראות בו את השעה מבלי ללחוץ, שכאמור נראה להקל בו מצד הדין, הרי שלמעשה ראוי להסיר שעון זה מצד כבוד שבת ומצד עובדין דחול, וגם שמא ילחץ על כפתור שעליו רגיל ללחוץ בימות החול (אך אין חובה להסירו מיד, ויכול להסירו כשיגיע למקום שנוח להסיר בו, ובינתיים יוכל לסמוך על המקלים).

לסיכום: אם מד הצעדים משמש גם כשעון הנראה כל העת, ולא רואים את פעולת הצעדים על הצג, והאדם עונד את המכשיר כדי לדעת מה השעה ולא כדי למדוד את צעדיו, נראה שמצד הדין הדבר מותר, ולמרות זאת, ראוי שלא לענוד שעון זה בשבת, מחשש לעובדין דחול ומחששות נוספים (ואם מדידת הצעדים היא דבר שולי ביותר, והשעון הוא העיקר, מסתבר שיש מקום להתיר גם למעשה, ומן הסתם בעתיד זו תהיה נחלת כל השעונים, ולא יהיה שייך כאן יותר עובדין דחול וכדומה).