החידוש בשירת הבאר

הביטוי "אז ישיר" מופיע פעמיים בכל התנ"ך: בשירת הים ובשירת הבאר. אולם, כפי שאנו רואים כל הפסוק כמעט מקביל בלשונו. ישנם דברים דומים בשתי השירות, אבל ישנם הבדלים. בשירת הים, ברור בדיוק על מה שרים: שרים על קריעת ים סוף. כאן, לא ברור על מה שרים. מהו הנס? על איזו באר מדובר?

בפרשת חוקת אנו קוראים את השירה על הבאר (במדבר כא, טז-יח):
וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:
 
עם ישראל שר שירה על הבאר. שירה המזכירה במעט את שירת הים (שמות טו, א):
 
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'.
     
הביטוי "אז ישיר" מופיע פעמיים בכל התנ"ך: בשירת הים ובשירת הבאר. אולם, כפי שאנו רואים כל הפסוק כמעט מקביל בלשונו.
 
ישנם דברים דומים בשתי השירות, אבל ישנם הבדלים. ראשית, שירת הים ארוכה מאוד ואילו כאן זו שירה קצרה. אולם, ישנו הבדל נוסף. בשירת הים, ברור בדיוק על מה שרים: שרים על קריעת ים סוף. כאן, לא ברור על מה שרים. מהו הנס? על איזו באר מדובר?
 
המפרשים דנו באפשרויות שונות: אולי מדובר על הסלע שעליו היכה משה? אולי מדובר על באר חדשה שנוצרה בדרך נסית?
 
פשטות הדברים מראה שמדובר על באר שנוצרה בחפירה: ראשי העם חפרו באר: "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם". ייתכן שיש כאן עבודה פיזית של חפירת באר, אך בחפירה הייתה להם סייעתא דשמיא ("במחוקק במשענותם" – באמצעות המטה), וכמו כן היה להם נס גדול בכך שבחפירתה התגלו מים.
 
אם כך הוא, הרי שייתכן שאין כאן נס על טבעי כמו קריעת ים סוף. יש כאן עבודה טבעית, ונס טבעי, שבדיוק במקום שבו חפרו, התגלתה נביעת מים.
 
מרים כבר מתה, ועמה נסתלקה הבאר הנסית. אהרן כבר מת. בפרשת חוקת עם ישראל מתחיל את תהליך ההכנה לכניסה לארץ. שנת הארבעים היא שנת מעבר להנהגה טבעית. הדבר המיוחד הוא, שעם ישראל למד לא רק להתחיל ולפעול בצורה טבעית, אלא לשיר ולהודות על נס של טבע!
 
שתי שירות היו – השירה בשנה הראשונה, ארוכה ומופלאה – על נס גלוי וברור, על קריעת ים סוף. שירת שנת הארבעים – על נס נסתר, נס שהיה ניתן לראותו כטבע, אך עם ישראל יודע לראות את יד ה' ולהודות עליה גם במציאות הטבעית. 
 
ועוד הבדל בין שתי השירות: בשירה הראשונה שרו "משה ובני ישראל". ואחר כך ביחד עם מרים "ותען להם מרים, שירו לה' כי גאה גאה". בשירה השנייה, בשנת הארבעים: "אז ישיר ישראל" – עם ישראל שר לבדו! על דבר זה עומד המדרש (ילקוט שמעוני, חקת, רמז תשסד):
 
א"ר אבין הלוי בשעה שעמדו ישראל לומר שירת הים לא הניחן משה שיאמרו לעצמן, אלא כשם שרבו של אדם אומר עמו פרשתו כשהוא נער כך אמר משה עמהם שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל כנער העונה אחר רבו, לאחר ארבעים שנה עמדו על פרקן התחילו אומרים שירת הבאר לעצמן שנאמר אז ישיר ישראל, אמרו רבש"ע עליך להיות עושה לנו נסים ועלינו לומר שירה.
 
בשנה הראשונה, לא אמרו שירה בעצמם. לא היו מוכנים לכך. היו בבחינת נער. אולם, לאחר ארבעים שנה, עם ישראל נמצא במקום אחר, וכעת הוא יכול לומר שירה בעצמו. אמירת השירה על ידי העם בעצמו מראה על השחרור [1] שלו מעבדות מצרים, על הכרת תודה מלאה לקב"ה; על היות העם מוכן להיכנס לארץ. דווקא כעת, כשאהרן ומרים מתו, דווקא כעת, כשהוא צריך להתחיל לפעול בעצמו, מרגיש העם כמה צריך להודות לה', מרגיש את הצורך להודות ולהלל, לשיר ולשבח; או אז פורצת השירה מקרבו - "אז ישיר ישראל".
 
זהו המתכון לקראת הכניסה לארץ, לקראת ההנהגה הטבעית [2]: עבודה טבעית של האדם מתוך הבנה וידיעה שגם הצלחה טבעית מקורה בסייעתא דשמיא, מקורה ביד ה'; גם עליה צריך להודות "טוב להודות לה' ", גם עליה צריך לשיר "אז ישיר ישראל"!