הדלקת הנרות נעשית בחשכה, בלילה (לדעת השולחן ערוך, מדליקים לאחר צאת הכוכבים, ולדעת הגר"א מדליקים מיד לאחר השקיעה). מדוע דווקא בלילה?
אפשרות פשוטה היא, שכך האור ניכר והנס מתפרסם.
אפשרות שנייה, שעל ידי כך הדבר מובדל מן המנורה במקדש, שאותה הדליקו ביום. מנורת המקדש הודלקה בין הערביים, כלומר, אחר הצהריים, לפני הלילה.
בבית הכנסת מודלקים הנרות דווקא ביום, לאחר תפילת מנחה (וגם הנוהגים להדליק בצאת הכוכבים, מדליקים את הנרות לאחר מנחה – עיין רמ"א תרעא, ז). מדוע?
ההדלקה בבית הכנסת דומה, במובנים רבים, להדלקה במקדש. בית הכנסת הוא מקדש מעט והוא מדמה את ההדלקה במקדש (כך ביחס למקום ההדלקה, שמניחים את הנרות בדרום, כנגד המנורה שהייתה בדרום – עיין בשו"ת תרומת הדשן א, קד; בית יוסף תרעא; שו"ת חת"ס או"ח קפו, ועוד).
בגמרא בפסחים נט. מבואר שהדלקת המנורה במקדש הייתה לאחר תמיד של בין הערביים, וטרם להקטרת האימורים. תפילת מנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים, ואילו תפילת ערבית היא כנגד האימורים שהיו מוקטרים על המזבח. ממילא, ההדלקה בין מנחה לערבית, מדמה את זמן ההדלקה במקדש (עיין שי כהן, ב, עמ' תיט).
ואם כך, בבית – הובדלה ההדלקה מן המקדש, ומדליקים דווקא בלילה או לפחות אחרי השקיעה. מאידך, בבית הכנסת – ישנו דמיון למנורת המקדש, ולכן שם מדליקים מיד לאחר מנחה.
אולם, תיתכן סיבה שלישית: אנו מנסים להאיר את החשכה, את הכיסוי הקיים בעולם. שכינה מצויה בעולם, אלא שהיא מכוסה. הנרות מנסים לגלות את השכינה; להאיר אור של קדושה בתוך חשכת הלילה.
חכמים לימדונו, שגם כאשר הכול נראה חשוך, ניתן להאיר, ניתן להפיץ קדושה. גם בתוכנו וגם בתוך עם ישראל.
