שנה חלפה מאז עצרתי את ההקפות בשמחת תורה, כדי להעביר שיעור למאות ילדים, הכולל לימוד, סיפור, שירה יחד איתם ובסיום חלוקת שקיות ממתקים. באמצע השיעור ניגש אליי אחד מאנשי הביטחון שלנו ואמר לי: "הרב, פרצה מלחמה". להכריז לציבור שפרצה מלחמה זו אחריות גדולה. "איך אתה יודע שפרצה מלחמה?" שאלתי אותו, והוא ענה: "הרב, יש 32 חטופים". היה קשה להאמין.
לפתע מגיע בחור מהקהילה ואומר: "הרב, אני יוצא למלחמה, ואני רוצה ברכה". ואז מגיע עוד אחד ועוד אחד. עשרות אנשים, צעירים ואף אנשים בגיל העמידה. ברגע הזה הבנתי – פרצה מלחמה. כמאה איש התגייסו מהקהילה. שישה מהם לא חזרו.
במהלך השנה שחלפה ביקרתי פצועים רבים. הייתי שותף לבכי ולכאב. ראיתי גם עוצמות – עוצמות אדירות של החיילים הנפלאים שלנו, עוצמות של אזרחים שסיכנו את חייהם ולעיתים שילמו במחיר חייהם כדי להציל יהודים אחרים, עוצמות של נשות חיילים, של ההורים ושל המשפחות. עוצמות של משפחות שכולות. עוצמות של תושבי הצפון והדרום, שכבר שנה מחוץ לבתיהם.
המלחמה איננה רק בשדה הקרב. המלחמה היא גם בעורף. האויבים מנסים בכל דרך שהיא לשבש את חיינו, לזרוע פחד ובהלה בקרבנו, לעורר פירוד בעמנו ולהשבית כל שמחה בארצנו. אנחנו לא ניתן להם לנצח! נמשיך לחיות בארצנו ברוממות רוח. אומנם, בכל עת נזכור את החיילים, את הפצועים, את הקדושים שנהרגו ונרצחו, את החטופים, את המשפחות השכולות ואת המשפחות מהצפון ומהדרום. נזכור אותם, נחשוב עליהם ונתפלל בעדם. נתפלל גם על אחדות עם ישראל, ונזכור שכוחנו באחדותנו.
פתיחה: סיום מסכת או תנ"ך וכדומה
אני מציע שלקראת שמחת תורה, כל קהילה תחלק קטעי לימוד של תנ"ך, משנה או ספר אחר. בליל שמחת תורה, נפתח בסיום קהילתי, עבור האנשים היקרים הללו.
נפתח את הסיום ב"יהי רצון":
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ־להֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדֵנוּ זֶה לְעִלּוּי נִשְׁמַת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּרְצְחוּ, לַהֲשָׁבַת הַחֲטוּפִים בִּמְהֵרָה בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, לִרְפוּאַת הַפְּצוּעִים, לַהֲשָׁבַת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל לְבָתֵּיהֶם, לְחִזּוּק הַמִּשְׁפָּחוֹת הַשַּׁכּוּלוֹת וּלְאַחְדוּת עִם יִשְׂרָאֵל.
הקפות – להקדיש כל אחת לקבוצה אחרת
בהקפות בשמחת תורה נעשה כל הקפה עבור קבוצה אחרת, ולעיתים נפתח ב"מי שברך". להלן אציע אפשרויות של שירים. לעיתים הקפה שקטה, עם שירים שקטים, לעיתים שירים תוססים ולעיתים שילוב של שירים שונים. כדאי לכל קהילה לעבור ולסמן לעצמה שירים שמתאימים לה, או להוסיף שירים אחרים. בכל הקפה, אפשר לפתוח בנושא של ההקפה, אחר כך לומר "מי שברך", ואז לומר את הקטעים הרגילים שנוהגים לומר בכל הקפה ("אנא ה' הושיעה נא" וכדומה).
*הצעת ההקפות מצורפת להלן במסמך מעוצב.*
עליית כל הנערים
ישנה יוזמה יפה של קהילות שארגו טלית גדולה, עם כיתוב מיוחד עבור כל אותם אנשים נפלאים שהזכרנו בהקפות. אפשר לפתוח באמירה לילדים, שה' שומע במיוחד תפילת ילדים, ולשיר יחד את "אחינו כל בית ישראל" עבור החיילים, החטופים והפצועים.
יזכור
בסיום "יזכור", הזכרת הנשמות בבית הכנסת, כדאי להכניס את כולם בחזרה, ולומר תפילת "א־ל מלא רחמים" למלחמת חרבות ברזל
"אב הרחמים"
לפני אמירת "אב הרחמים" בתפילה אפשר לומר: "אבינו שבשמיים, נקום נקמת דם עבדיך השפוך, גם במלחמה הזו" – וכדאי שכל הקהל יאמר יחד, בקול אחד ובנחת, את תפילת "אב הרחמים".
סגירת מעגל?
חיילים בחזית השתתפו בהכנסת ספר תורה. הייתה התרגשות גדולה, כולם רקדו ושמחו. הם שרו: "שישו ושמחו בשמחת תורה", "תורת ה' תמימה", "מה אהבתי תורתך" וכדומה. סיפר לי חייל שהיה שם, ששמו נועם קדושים, איך לפתע קם חייל דתי ואמר: "אני ממש נרגש. אני מרגיש סגירת מעגל. בשמחת תורה, נאלצתי לעצור באמצע ההקפות ולצאת לשדה הקרב. עכשיו, אני סוגר מעגל וממשיך לרקוד עם התורה".
חייל אחד, שאיננו דתי, אמר לפתע: "אין כאן שום סגירת מעגל". הייתה תחושת אי-נוחות מסביב. ואז הסביר החייל: "אני לא אדם דתי. אני לא הולך לבית הכנסת. מעולם לא הייתי בשמחת תורה. בשמחת תורה, אתם רקדתם עם התורה, ובאמצע ההקפות יצאתם לשדה הקרב. אני לא רקדתי. עכשיו, כולנו רוקדים יחד. אין כאן סגירת מעגל, אלא פתיחת מעגל חדש".
בעזרת השם שנצליח לפתוח מעגלים חדשים, באחדות, בביטחון, באמונה, בשלום ובשלווה.
